דנה ויתקון

יש חלומות שאתה לא יודע שיש לך עד שאתה לא מגשים אותם. כך היתה הדרך שלי למרתון וינה...

לפני שנתיים שקלתי 120 קילו, זה נכון שיש רגע שאתה רוצה לרזות ולחיות אחרת אבל יש חלומות שהם תהליך... הם דרך שמלאה בצעדים קטנים למטרה גדולה.

התחלתי את דרכי בקבוצת M&M עם אימוניים אישיים ומלאי תשומת לב עם אלונה, לאחר חצי שנה של אימונים אישיים ולבד הרגשתי שאני מוכנה לחבור לקבוצה, אין ספק שזהו לא מקומי הטבעי, הקבוצה שלנו זו קבוצה מלאת הישגים, פודיומים ורצון מתמיד לרוץ מהר יותר. אך עד מהרה גיליתי שהנשמה גדולה ממהירות הריצה, פגשתי חבורה נחושה, מקבלת ופתוחה לכולם. אחרי חצי שנה של שיפור בתהליך עם תוכנית אימונים מדודה ושקולה הרצון התחיל להגיע, מרתון... מילה גדולה עם מחוייבות עצומה, החשש ״אני מרתון.. איך אצליח״ אבל ידעתי שאני רוצה ועל חלומות לא מוותרים. ישבתי עם מוטי מזרחי מאמן גדול, ומפה הדרך כבר היתה המטרה. 6 חודשים של התמדה, חברים תומכים, משפחה מגוייסת, 4 ילדים תומכים, בעל שרץ לצידי וקבוצה של אלופים!

ככה מצאתי את עצמי בהתרגשות עצומה באקספו של וינה, מחזיקה מספר למרתון מלא, מספר שלי, גאווה שלי, חיוך מאוזן לאוזן עם אמירה ברורה אני יכולה, אני פה אני מרתוניסטית.

בעלי אמר לי ״דנה את מרתוניסטית על קו הזינוק״

את המרתון רצנו ביחד כתף לכתף, שעות של שכרון חושים, חיוך גדול והתרגשות עצומה, אני דנה, עם כליה אחת, שהחלמתי מסרטן, הורדתי 49 קילו וסיימתי את מרתון וינה.

ורוניקה בייבסקי

עליתי בגיל 12 לארץ ילדה רגילה, רק שתוך חודשיים העליתי יותר מ 20 ק״ג.

למעשה מאז שעליתי לארץ ועד גיל 23 שקלתי בערך 80 (+) ולא עשיתי עם עצמי כלום.

תמיד הייתי ילדה מודחת שצחקו עליה, לעגו לה ולא רצו כל כך להתחבר אליה.



בגיל 23 קיבלתי הצעת נישואים מבעלי שאז כבר היינו חברים במשך 6.5 שנים (כן, למרות המשקל) ואז החלטתי קצת לקחת את עצמי בידיים, קצת לסתום את הפה ולצאת להליכות מהירות. עד החתונה הצלחתי להוריד 15 קילו, אבל אחרי לידה הראשונה הכל חזר.

לא וויתרתי והמשכתי עם ההליכות למרות שזה לא תמיד היה קל..

אחרי הלידה השניה שוב חזרתי להליכות, וגם הפעם היה מאוד קשה ולקח לי הרבה זמן להינות מזה.

בסוף שנת 2014 גם בעלי החליט לשנות את את הרגלים ישנים ולנסות לשפר את איכות החיים שלנו (היום שוקל 25 קילו פחות ממה שהיה אז), אבל הוא עשה את זה בריצה.

כל פעם שיצא לרוץ הוא ניסה לשכנע אותי להיצטרף ואני לא אהבתי את הרעיון ואפילו הייתי מתעצבנת, כי אני שנאתי לרוץ!

בפברואר 2015 יצאתי ללוות אותו בחצי מרתון הראשון שלו בתל אביב, ובזמן שישבתי וחיכיתי לו בקו הסיום, ראיתי את כל הרצים המאושרים שסיימו את מקצה ה-10 והחצי. החיוך והניצחון האישי של כל אחד מהם היה ברור מאוד, והחלטתי ששנה הבאה אני אהיה אחת מהם.

לאט ובזהירות התחלתי לרוץ ביישוב שבו אני גרה, ולהכריח את עצמי לאהוב את זה. זה לא היה קל בכלל. עדיים הייתי עם עודפי משקל מהלידה השניה, ובכלל לא הבנתי מה אנשים מוצאים בזה.

לא וויתרתי, המשכתי והגעתי למקצה ה-10 בתל אביב ב- 2016 וסיימתי בתוצאה של 51 דקות.

לא עצרתי, המשכתי להתאמן והתקדמתי די מהר בהישגים והגעתי לחצי הראשון שסיימתי ב-2:00:00.

למרות תחושת הגאווה העצמית שהתפתחה, כנראה שטעיתי בדרך כי נפצעתי בשריר ההמטרינג והברך.

אחרי שהתאוששתי מהפציעה הצטרפתי לקבוצת M&M של מוטי מזרחי, השמועות על המאמנים, המתאמנים וההשיגים היו נכונות ואני שמחה להגיד שאני כבר שנה בקבוצה, ירדתי עוד במשקל וכמובן ששיפרתי עוד קצת את התוצאות. את החצי האחרון שעשיתי סיימתי על 1:52:00 ואני עם הפנים לקראת המרתון הראשון שלי.

אלעד אדלר

שתי מספרים שלעולם לא אשכח, 158.8 ו 82.3.

82.3 הייתי בשיא הנמוך לאחר דיאטה בגיל 23 ו 158.8 הייתי בגיל 33 לאחר הרבה שנות אכילה בכיף, תירוצים יש מספיק ואגיע לכולם אבל אני מקדים את הסוף.

נתחיל מהתחלה רגע, אלעד בן 35 (כן אני יודע שרובכם חושבים שאני בן 20) רוב חיי הייתי שמן לפעמים יותר לפעמים פחות ובשיאי כאמור הגעתי ל 158.

תמיד שואלים אותי מה גרם להחלטה הכבדה לחזור לדיאטה, איזו הארה קיבלתי ולא נעים לומר אבל עצלנות נטו (רגע אני אסביר).

בכל חניות ML יש מידות רק עד 7XL וזה פשוט כבר היה קטן מידי ולמי יש כוח לחפש חנויות מיוחדות ליותר שמנים.

אמרתי לעצמי שדיאטות עשיתי מספיק בחיי והם לא באמת עובדות לאורך זמן והלכתי לקיצור קיבה בכל הכוח, לאחר הקיצור הבנתי שאין ברירה וצריך לשנות את עצמי מהיסוד. חזרתי לקבוצת ריצה M&M אחרי הפסקה של כמה שנים בגלל לימודים או בגלל שריר קרוע או עוד מלא דברים( תירוצים אמרנו כבר ?) הגעתי לקבוצה לאימון ראשון ביום של חיזוקים שמעבירה מאמנת M&M דיאנה ,ביום הולדת שלה ,(הידועה כנסיכה דיאנה כמובן) ככה שאני לנצח אדע מתי היה האימון הראשון שלי, כולם רצו ואני בקושי הלכתי ק"מ , כולם טסו במדרגות, אני עליתי פעם אחת וחשבתי שאני מסיים את חיי שם. עם הזמן והמון הדרכה ותמיכה של מוטי הצלחתי לסיים ק"מ ריצה ולפני שאני מבין מה קורה שבוע שעבר כבר סיימתי את חצי מרתון ת"א, וכן אני גם פתאום מדבר בשפה של רצים ולוקח ג'לים ועוד דברים שלא האמנתי.

באימון הראשון מישהו מהקבוצה צעק לי מאחורה "תיזהר זה עוד יגמר במרתון" אז צחקתי עליו, היום כבר לא.

מוטיבציה

האימונים עם קבוצה נותנים מוטיבציה ומסגרת שחשובים מאוד כשרוצים להתמיד. רצים רבים יעידו שרק בזכות המחויבות לקבוצה הם מוצאים את האנרגיות כדי לקום מהמיטה ביום חורף קר וגשום, או להתעורר בשעות שרוב העולם עוד ישן. באימונים בקבוצה אתה מקבל תמיכה ועידוד אישי, לצד זה שאתה יודע שיש מישהו שצריך אותך ומחכה לך גם, בדיוק לאותה מטרה.

לרוב, זוהי בדיוק הדחיפה הקטנה שהיית זקוק לה כדי לרוץ מהר יותר או לרוץ את הקילומטר הנוסף.

אנשים רצים מהר יותר כשהם רצים עם אחרים, המוטיבציה המוגברת מוסיפה לנקודה זו. קל יותר לרוץ מהר יותר וחזק יותר כשחברי הקבוצה מעודדים. כאשר תרוצו ריצות עצימות יותר, כגון מרתונים או חצאי מרתונים, תגלו שעבודה זו קלה הרבה יותר בקבוצה. ויתרה מכך מעניקה הזדמנות ייחודית ליהנות מהידע שנצבר אצל החברים הוותיקים יותר.

ריצה בקבוצה עוזרת להכיר ולהתחבר לאנשים מעניינים השונים מכם אך חולקים את אותה אהבה משותפת.